<h1>הבתים — שערי תפילה שער שני</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מזכירין את הגשמים בימות הגשמים, כיצד אומר בברכת שניה מוריד הגשם. ומאמתי מזכירין גבורות גשמים מתפלת מוסף של יום שמיני עצרת עד תפלת שחרית של יום ראשון של פסח.
<h2>דף ג.</h2>
בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר לפי שאין נעצרין, ואם בא להזכיר מזכיר. ומנהגינו לומר משיב הרוח כל זמן שאומרין מוריד הגשם. יש מי שפסק שאסור ליחיד להזכיר בגשם עד שיזכיר שליח צבור, אבל בטל אם רצה להזכיר מזכיר. ונראה שאין זה (בהלכה) [כהלכה] אלא כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב.
<h2>דף י.</h2>
משבעה ימים במרחשון שואלין את הגשמים בברכת השנים כל זמן שמזכיר הגשם. בד"א בארץ ישראל, אבל בשנער ובסוריא ובמצרים ובמקומות הסמוכים לאלו והדומים להם שואלין את הגשמים ביום ששים אחר תקופת תשרי, לר"ם. יש מי שפסק שבארץ ישראל בזמן שאין בית המקדש קיים מתחילין לשאול במוצאי יום טוב האחרון של חג, ובזמן שבית המקדש קיים אין שואלין עד שבעה במרחשון מפני פירותיהן שבשדות. ובני בבל שארצם רוה ואין צריכין לרוב גשמים אין שואלין עד ששים בתקופה. ודברי הר"ם נראין לנו עיקר, וכן נראה דעת הרי"ף.
גליון. ולי הכותב נראה שאלו מי"י מטר בעת מלקוש, מטר הוא הגשם היורד בכח כמו שכתוב (איוב ל"ז, ו') מטרות עזו, וגשם היורד בנחת, ולכן ר"ל באמרו (תענית ג', ב') מטרא רזיא לאילנא, וכן כתיב (דברים ל"ב, ב') יערוף כמטר לקחי והוא הגשם צריך לרדת בעת מלקוש שצריכה לרדת בנחת על המללות ועל הקשים ולא יפרדו הגרגרים והמטר צריך לרדת בחרף בכח לרדת בעומק העפר על הזרעים, ולזה אמר שבזמן שהגשמים נעצרים בעת מלקוש הצמחים קטנים מאד והחטה והשעורה אפילות הנה וצריכים מטר חזק, ולזה אמר שאלו מאת י"י מטר בעת מלקוש, והשם יעתר לכם והוא עושה חזיזים ר"ל ברקים ורעמים כדי להוריד הגשם בכח, ומטר גשם יתן לכם ר"ל מטר חזק ומטר רפה ליורה ומלקוש כדי להחיות העשב בשדה שעדיין החטה עשב ע"כ
לבאר בו ענין הצומות וזעקתם הנגזרים על הגשמים. לכו ונשובה אל י"י כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו, יחיינו מיומים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו, ונדעה נרדפה את י"י כשחר נכון מוצאו ויבוא כגשם לנו וכמלקוש יורה ארץ [הושע ו'], הושע הנביא הוכיח את ישראל על שלא היו שבים מדרכם הרעה ואף שהיו צרות מתרגשות עליהם לא היו שבים, וזהו שכתוב [שם ה'] תקעו שופר בגבעה, על דרך הצוויים הבלתי אמתיים, כלומר הכינו עצמכם למלחמה עם האויבים ונראה דבר מי יקום ממני ומכם, והוא אמרו [שם] כי אפרים לשמה תהיה וכו', והיו בוטחים בעזר המלכים אמר וירא אפרים את חליו, וישלח אל מלך ירב והוא לא יוכל לרפא לכם, ואמר אלכה אשובה עד אשר יאשמו וגו', ר"ל אסלק את שכינתי עד אשר יאשמו, ר"ל שיחזיקו עצמם כאשמים, וכן אם אשמח כי רב חילי [איוב ל"א], ר"ל לא אמר שלא שמח אלא שלא הראה עצמו שמח יותר מדאי ליתרון ממונו, וכן מה שאמרו ז"ל בהוריות [י' ע"ב] אשר נשיא יחטא [ויקרא ד'], אשרי נשיא שמביא חטאת, ויהיה פי' הכתוב אשרי הדור שהנשיא שלו יחזיק עצמו כחוטא, והוכיחם לכו ונשובה אל י"י כלל עצמו כחוטא עמהם, וזה מדרך המוסר, וכן מרע"ה לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום [דברים י"ב], וזה מדרך המוכיח לכלול עצמו עם הנוכחים, ולכן אמר לכו ונשובה אל י"י.
יחיינו מיומים, פירש אבי העזרי, לפי שהמכה יותר כואבת ביום השלישי כמו שכתוב [בראשית ל"ד] ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וכו', אעפ"י שקצת מפרשים פירשו בו בהיות עדיין הכאב חזק קודם שירפא באו עליהם כי בשני ימים הראשונים נתיעצו היאך יעשו, אבל על דעת רז"ל [עי' שבת קל"ד ע"ב] הכאב יותר חזק ביום הג', ולכן פי' אבי העזרי יחיינו מיומים, מהצרות הקלות, וזהו מיומים שהימים הראשונים אין הכאב חזק וביום הג' שהכאב חזק שהוא רמז לתקף הצרות שלא נוסיף לקום ממנה יקימנו ונחיה לפניו, ונדעה נרדפה את י"י, ר"ל שנדע לרדוף אחר ידיעת י"י, ויש אומרים מלשון ויודע בהם את אנשי סוכות [שופטים ח'], ר"ל נשבר ונכנע לדעת את השם, ויבא כגשם לנו, על דרך יערוף כמטר לקחי [דברים ל"ב], ויש מפרשים יבא עזרו מבלי אחר עמו כגשם אשר לא ייחל לאיש ולא יועיל השתדלות אחר, ויש אומרים יבוא כגשם לנו שהוא מחייה את הזרעים כן יחיה אותנו, ויש שפירש ויבא כגשם לנו שבתשובתינו החזקה ישוב וניחם ויבוא לנו עזרו כבא הגשם ע"י התפלה והתשובה על ענין עצירת הגשמים מצד היותה מבוקשת תמיד ואשר יצטרך לבריות צורך גדול ושאין להעזר מזה כי אם מי"י, והוא שאמר הושע [זכריה י' א'] שאלו מי"י מטר בעת מלקוש י"י עושה חזיזים, ר"ל בעת שאין דרכו לירד הגשם יעשה חזיזים ויתן המטר, וחזיזים הם הברקים הבאים לפני הרעם, ויתן לכל אחד עשב בשדה.
<h2>דף יג:</h2>
בתענית תקנו חכמים ברכה אחת והיא עננו ה' עננו וכו', ושליח צבור אומרה בין גואל לרופא, ויחיד כוללה בשומע תפלה שאין יחיד קובע ברכה לעצמו. יש מן הגדולים שפסק שיחיד המתפלל בצבור בין שמתפלל ביחידות בין שמתפלל עם הצבור אומרה בין גואל לרופא. והראב"ד פסק שהיחיד אומרה לעולם בשומע תפלה, אפילו כשמתפלל עם הצבור, ונראין דבריו. ונראה לי שהיחיד המתפלל עם שליח צבור תיבה בתיבה אומרה כשליח צבור בין גואל לרופא, כדרך שאמרו בקדושה כמו שנבאר. יש מן הגדולים שכתב שאין שליח צבור אומרה בין גואל לרופא אלא בארבע צומות שהם מדברי הקבלה, אבל אם הצבור מתענין על הצרה שלא תבא עליהם אומרה בשומע תפלה. יש מי שפסק שבתשעה באב בלבד הוא שאומרה שליח צבור בין גואל לרופא מפני שפוסקין לאכול מבעוד יום, וכן בכל תענית שפוסקין לאכול מבעוד יום, אבל לא בשאר צומות. ויש מי שפסק שכל זמן שגוזרין הקהל תענית אע"פ שאוכלין בלילה אומרה בין גואל לרופא, אבל התעניות שמתענין היחידים במרחשון וכסלו ואייר הואיל ואינם קבע גמור ויש שעושין אותם ויש שאין עושין אותם הרי הם כיחידים ואומרה שליח צבור בשומע תפלה. ויש מקומות שנהגו לאמרה בין גואל לרופא בכל תענית שמתענין עשרה ואין ממחין בידם, וכן דעת הראב"ד וכתב שאין ראוי לקרות פרשת ויחל באותן התעניות אלא שנהגו העולם כן ולא מעיקר שמועה. ונוסח ברכה זו כך היא עננו ה' עננו בעת הזאת כי בצרה גדולה אנחנו אל תסתר פניך ממנו ואל תתעלם מתחנתנו טרם נקרא אליך עננו כי אתה עונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה, ככתוב ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם וחותם בא"י העונה בעת צרה. יש מן הגדולים שפסק שבכל תפלות התענית אפילו ערבית של ליל התענית שאוכל ושותה מתפלל עננו. והר"ז פסק שאין מתפלל עננו בתפלת ערבית אלא בתשעה באב ובתענית צבור שמפסיקין מבעוד יום, והראשון עיקר, וכן נראה דעת הרי"ף והר"ם. כתב הרי"ף מי שטעה ולא אמר עננו בתפלת תענית אין מחזירין אותו, אבל אם נזכר קודם שעקר רגליו אומר עננו ה' עננו כי אתה שומע תפלה פודה ומציל יהיו לרצון אמרי פי וכו'. יש מי שכתב שחותם בה בא"י העונה בעת צרה. ולא נתברר לי. יש מי שאמר שאין יחיד מתפלל עננו ביום התענית אלא בתפלת המנחה שמא יארע לו אונס ולא יתענה.
יחיד בתשעה באב צריך לומר מעין המאורע. כיצד אומר, רחם ה' אלקינו ברחמיך הרבים וחסדיך הנאמנים עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר האבלה וההרוסה והשוממה והבזויה והנתונה ביד זרים והרמוסה בכף עריצים ויבלעוה לגיונות ויחללוה עובדי פסילים, כי לעמך ישראל נתת נחלה ולזרע ישורון ירושה, כי באש אתה החרבתה ובאש אתה עתיד לבנותה, שנאמר ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה, היכן אומרה בהודאה. כתב הרי"ף ונהגו העם לאומרה בבונה ירושלים לפי שהיא מעין אותה ברכה, ע"כ. יש מן הגדולים שכתב טעה ולא הזכיר מעין המאורע בתשעה באב אין מחזירין אותו, שבכל יום שאין בו קרבן מוסף אם לא אמר מעין המאורע אין מחזירין אותו. ויש מי שכתב שאם לא הזכיר בבונה ירושלים ונזכר קודם שיגיע להודאה אומרה בהודאה, שהרי תקנוה [שם] בתחלה כמו שבארנו, ודבר של טעם הוא.
<h2>דף יד:</h2>
מקומות שהם צריכין לגשמים בימות החמה כגון איי הים הרחוקים שואלין את הגשמים בעת שיהיו צריכין להם בשומע תפלה.
<h2>דף ל.</h2>
יחיד בתשעה באב צריך לומר מעין המאורע. כיצד אומר, רחם ה' אלקינו ברחמיך הרבים וחסדיך הנאמנים עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר האבלה וההרוסה והשוממה והבזויה והנתונה ביד זרים והרמוסה בכף עריצים ויבלעוה לגיונות ויחללוה עובדי פסילים, כי לעמך ישראל נתת נחלה ולזרע ישורון ירושה, כי באש אתה החרבתה ובאש אתה עתיד לבנותה, שנאמר ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה, היכן אומרה בהודאה. כתב הרי"ף ונהגו העם לאומרה בבונה ירושלים לפי שהיא מעין אותה ברכה, ע"כ. יש מן הגדולים שכתב טעה ולא הזכיר מעין המאורע בתשעה באב אין מחזירין אותו, שבכל יום שאין בו קרבן מוסף אם לא אמר מעין המאורע אין מחזירין אותו. ויש מי שכתב שאם לא הזכיר בבונה ירושלים ונזכר קודם שיגיע להודאה אומרה בהודאה, שהרי תקנוה [שם] בתחלה כמו שבארנו, ודבר של טעם הוא.
